במהלך התקף הזעם בו היה שרוי ראש ממשלת ישראל נפתלי בנט, פנתה אליו ח"כ אורית סטרוק והוכיחה אותו על השקר חסר התקדים למתיישבים ביו"ש לאחר שהתנגד להסדרת ההתיישבות הצעירה והסדרת ההשתלטות הבדואית על הנגב. סטרוק אמרה לבנט: "איך אתה לא מתבייש? אתה יושב על כיסא ראש הממשלה בפתקים של תושבי ההתיישבות הצעירה".

בנט השיב לה "עופי לי מהעיניים".

יו"ר סיעת הציונות הדתית חה"כ אורית סטרוק מגיבה לראשונה לראש הממשלה בנט וכותבת לו בתגובה: "כבר כמה שעות אני חושבת על הצעקה הזו של נפתלי, נכון שהוא איבד עשתונות, אבל בכל זאת, אני מכירה אותו טוב, ומקרוב, ואני שואלת: למה הוא צעק דווקא את הביטוי הזה: עופי לי מהעיניים?

נראה לי שלמרות שהוא צעק צעקה ברוטאלית ישר מהבטן, כמו שאומרים, הוא התכוון מנהמת ליבו בדיוק לזה: אל תעמידי לי מול העיניים את כל מה שאת, מאז ומעולם, היצבת עבורי כיעד, כערך, כאתגר.

את ההתיישבות הצעירה. את ההתיישבות בכלל. את ארץ ישראל. את המאבק נגד הרשות הפלסטינית. את המדינה היהודית. את המאבק הנחוש בטרור. את זקיפות הקומה הלאומית.

לא רוצה לראות מול העיניים את כל האמיתות האלה, את כל העקרונות האלה, את כל הערכים האלה, שמפריעים לי לעקם את המציאות, לזייף את הערכים, להסתחבק עם התנועה האיסלאמית, לקפל את כל הדגלים, להתעלם ממה שקורה "תחת שלטוני", ולהמשיך להעמיד פנים שהכל בסדר.

כ"כ הרבה פעמים לאורך כ"כ הרבה שנים בעבר נפתלי דוקא רצה מאד לראות אותי (אותי אישית) מול העיניים, לשמוע על ידיעותי ועל עמדותי בכל הנושאים האלה. לא עוד. עכשיו מול העיניים שלו: התנועה האיסלאמית, התנועה הרפורמית, תנועות השמאל הרדיקאלי, ותנועתיות-היתר של גנץ שממלא את תפקיד רוה"מ בפועל.

אנחנו לא נעוף, נפתלי. אנחנו כאן כדי להישאר, להאבק, להעמיק שורשים, ולהתגבר על כל המכשולים. כן, גם עליך.

ואולי בעצם כן נעוף? נעוף כמו שניבא לנו ישעיהו לפני אלפי שנים: "מי אלה כעב תעופינה, וכיונים אל ארובותיהם" (ישעיהו ס' ח') – עם ישראל חוזר אל ארצו וגואל אותה, נלחם עליה ויורש אותה מחדש, מקים בה ממלכת כוהנים וגוי קדוש.

זה לא אני, נפתלי, זה צו ה' מדורי דורות, ודבר אחד מדבריו אחור לא ישוב ריקם.
חבל שאתה הפנית עורף למהלך הנשגב הזה. אבל הוא ימשיך קדימה, גם בלעדיך".